החלטה
מונחת בפני בקשתם של הנאשמים לבטל את כתב האישום בגין פגמים שנפלו בהגשתו וכן מטעמי "הגנה מן הצדק" לפי סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן:"החסד"פ").
כנגד המבקשים הוגש כתב אישום בגין עבירה של השמטת הכנסה לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א- 1961 (להלן:"פקודת מס הכנסה"), עבירה של שימוש במרמה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה וכן עבירה של אי העברת מס שנוכה (31 עבירות) לפי סעיף 219 לפקודת מס הכנסה.
בכתב האישום נטען כי בשנים 2000 ו- 2002-2003, לא העבירה הנאשמת 1, שהינה חברה שעסקה בשנים הרלוונטיות בביצוע עבודות עפר, באמצעות נאשם 2, שהיה בשנים הרלוונטיות מנהלה הפעיל, את המיסים בסך 151,564 ₪, אשר נוכו במקור ממשכורות העובדים שהעסיקו.
בתאריך 09.02.05 הגישה הנאשמת 1, באמצעות הנאשם 2, את דוחותיה לשנים 2000-2002, מהם השמיטה סך של 1,638,272 ₪ מהכנסותיה, בכוונה להתחמק מתשלום מס הכנסה.
בפתח ישיבת ההקראה, ביקש הסנגור להעלות טענות מקדמיות.
טענות הצדדים
הסנגור ביקש כאמור לבטל את כתב האישום. להלן תמצית טענותיו:
פגיעה בזכות היידוע. כתב האישום כולל עבירות מסוג פשע והמאשימה הפרה לדבריו חובתה ליידע את המבקשים על קבלת חומר הראיות ועל זכותם להגיש בקשה ולמנוע הגשת כתב אישום, כל זאת בהתאם להוראות סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן:"החסד"פ"), על כן לדבריו, יש לבטל את כתב האישום.
הגשת כתב אישום פלילי בעבירה מנהלית מבלי לנמק. עבירה של אי העברת מס שנוכה, הינה עבירה מנהלית על כן חובה על המאשימה לנמק את הטעמים להגשת כתב האישום, בהתאם לסעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו- 1985 (להלן:"חוק העבירות המנהליות") ומשלא עשתה כן, יש לבטל את האישומים.
הגנה מן הצדק. כנגד המבקשים הוגש כתב אישום קודם (ת.פ 4530/02 בית משפט שלום נצרת), אשר ייחס להם עבירות ניכויים לתקופה של 1/2001 ועד 5/2002 והעובדה שלא נכללו שם העבירות לגבי שנת 2000, יש בה משום רדיפה מטעם התביעה, על כן סבור הוא כי יש לבטל את כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק.
טענת השיהוי. ב"כ המבקשים טען כי כתב האישום הוגש רק בשנת 2009, אין הצדקה לעיכוב והוא מהווה פגיעה חמורה בהגינות משפטית המחייבת ביטול כתב האישום, אף כאן מטעמי הגנה מן הצדק.
הזכות להליך הוגן. לדברי הסנגור, קיים חשש כי המבקשים לא יזכו להליך הוגן, זאת לאור הזמן שחלף מיום ביצוע העבירות ועד למועד העמדתם לדין של המבקשים, שכן ראיות עלולות ללכת לאיבוד, זיכרונם של העדים עלול להיטשטש, ומשכך תפגע זכותם החוקתית להליך הוגן ויש לבטל כתב האישום אף מטעם זה.
ב"כ המבקשים טען כי המבקשים לא דיווחו על הניכויים באמצעות טופס 101, כי אם בטופס 126, שהינו טופס דיווח שצורף לדו"ח השנתי, ומאחר וקיימת לגביו חובת חתימה של רו"ח, העובדה כי אינו חתום על ידי רו"ח מאיינת את הטופס ולא ניתן, לדבריו, לראות בו כדו"ח.
ב"כ המשיבה טענה כי יש לדחות על הסף טענותיהם של המבקשים, כאשר מייד עם הגעת חומר החקירה למשרדי הפרקליטות, נשלחו בדואר רשום מכתבי יידוע ושניהם הוחזרו לפרקליטות עם ציון "לא נדרש", על כן יש לדחות טענתם הראשונה.
אמנם לא נרשמו נימוקים כנדרש לעניין הגשת כתב האישום בעבירה המנהלית, חרף זאת בקשה ב"כ המשיבה ארכה להגישם, מכל מקום העבירה העיקרית בתיק זה הינה עבירה מסוג פשע, על כן כתב אישום היה מוגש ממילא ויש לדחות את הטענה.
כמו כן טענה ב"כ המשיבה כי לא עומדת למבקשים טענת הגנה מן הצדק, אין המדובר לדבריה ברדיפה של הרשות, שכן רק בחודש פברואר 2005 הוגשו הדוחות ונודע למשיבה על סכומי הניכוי. טענת השיהוי דינה אף היא להידחות שכן כתב האישום הוגש לפני תום מועד תקופת ההתיישנות ואין המדובר בשיהוי שאינו סביר, זיכרונם של העדים ירוענן לפני מתן עדותם בבית המשפט ולא תפגע זכותם להליך הוגן, לבסוף טענה כי עניין חתימתו של הרו"ח על הדו"ח, מקומה להתברר בשלב הבאת הראיות.
דיון ומסקנות:
אפתח ואומר כבר כעת, כי לא מצאתי פגם או פסול בכתב האישום ואף לא מצאתי כי עומדת למבקשים טענת הגנה מן הצדק. אדון בטענותיהם, אחת לאחת.